ברור-לא ייאמן:

בישראל היה מחקר אחד מאוד מעניין. טיפת דם נלקחה מהנושא והוצגה על המסך. ותמונה מעניינת ניתן היה לראות על המסך. הנה חיידקים, הם נעים לאט, אך מקרופאגים, שתאי הדם שלהם אחראים על שמירת הדם נקי. הם כמו חומרי חיטוי. זו המשימה שלהם - להסיר את כל הזר.
אבל ... הם איכשהו ישנים. חיידקים נעים ברישול, כמו בשדרה בטיול ערב, בזמן שמקרופאגים ישנים. הם לא רואים אותם.

ובזמן הזה הנושא מופעל על סרט מצחיק, קומדיה, ומצב רוחו מתחיל להשתפר. ואז הכיף מתחיל. המקרופאג מתעורר לפתע ומתחיל מיד לבצע את תפקידיו הרשמיים הישירים. הוא מתגלגל אל החיידק ומתחיל לבלוע אותו בתיאבון. אולי זו הייתה שעת ארוחת הצהריים, והוא חש תיאבון יוצא דופן, אבל ... למעשה, הכל הרבה יותר מעניין. 
הקשר בין תודעה לגוף דן כבר הרבה זמן ויש לכך הרבה ראיות. אך מה שמעניין במחקר זה הוא שתאי ההגנה החיסונית רגישים מאוד למצב הרוח שלנו. וזה לא הכל. בואו נציין דבר חשוב:
 "טיפת הדם הופרדה ממארחתה. הבעלים באותה תקופה ישב בחדר אחר, ומצב הרוח שלו בצורה לא מובנת כלשהי השפיע על טיפת הדם שהייתה בחדר השני. "
המשמעות היא שישנם כמה ערוצי מידע שדרכם גלי תודעה יכולים להשפיע על אובייקט שנמצא הרחק ממש ממקור התודעה.

אבל יש צד אחר במחקר זה. הנושא כלל שברים מסרט אימה. ומה? במקביל, דברים מוזרים החלו לקרות בטיפת הדם. הנה ... חיידקים כבר הופעלו!
פתאום הם התחדשו, הריעו, ואיכשהו פתאום היו יותר כאלה. והם התחילו להסתדר כאילו בבית. והם אפילו החלו לתקוף מקרופאגים. הם התחילו "לזוז אחורה" ולהתפזר לכיוונים שונים. מי הצליח, כמובן.

העיקרון ברור: מצב התודעה הוא הגורם החשוב ביותר בשמירה על האקולוגיה הפנימית שלנו. ולא רק שלנו.

אחרי הכל, גלי תודעה, כפי שציינו לעיל, מתחילים להתפשט בסביבה ולהשפיע על התאים הרחוקים של דמם.
ולא רק שלך.

אחרי הכל, ילדיי וקרובי הם דמי. המשמעות היא שמצב הרוח שלי משפיע על מצב המקרופאגים של ילדיי, באשר הם - בקרבת מקום או ביבשת אחרת. המשמעות היא שמצב התודעה שלי מעורב, כביכול, ב"חסינות מולדות ".

סיפור מצחיק עולה בראש. סיפר ​​על ידי מטופל אחד, שען.

עבודה זו, כידוע, מדויקת מאוד, היא דורשת תשומת לב רבה ופעולות מדויקות. אבל לפעמים, תוך כדי עבודה, האצבע המורה של יד שמאל שלו החלה להתעוות. ברור שאי אפשר לעבוד במצב זה. איך הוא עושה את זה?
לא, הוא לא מעסה את האצבע, לא שותה מגנזיום כדי להקל על העוויתות, לא מניח את היד. הוא מרים את הטלפון ומתקשר לאמו שגרה רחוק, רחוק, אלפי קילומטרים משם. אתה חושב שהוא שואל אותה עצה כיצד להיפטר מהצמרמורת המעצבנת?
אתה טועה.

בואו נשמע מה הוא אומר:
“אמא, את שוב מודאגת ממני! תפסיק לדאוג, או שאני לא יכול לעבוד! "

אם אפילו התרגשות קלה של אם יכולה לגרום לאי סדרים בפיזיולוגיה של בנה, אז מה אנחנו יכולים לומר על זעזועים גדולים. מכאן אנו עושים צעד חשוב בהבנת מהות הדברים.

והמסקנה פשוטה:
הנוסחה הישנה: "אלה החיים שלי, מה שאני רוצה, אני עושה איתם" מיושנת ללא תקנה.

"מצב התודעה שלנו אחראי למצב החסינות של ילדינו, קרובי משפחה וחברים שלנו", כך צריך להבין את החיים כעת.

מכאן שיש צורך למצוא דרך ליצור אופוריה, שמחה, אושר, ורצוי ליצור אותה בכמות הגדולה ביותר.

נ.ב .: 
תופעת נורמן קאזינס, שנרפאה בעזרת צחוק ממחלה קטלנית חשוכת מרפא, מתבררת גם היא. הרהורים הובילו את נורמן קאזינס לרעיון הברור מאליו: אם רגשות שליליים, המדכאים את המערכת האנדוקרינית, הם "פרובוקטורים" של מחלות, הרי שרגשות חיוביים, המפעילים את פעילותה, יכולים להפוך ל"ממריצים "להתאוששות. יתר על כן, לכל אדם יש אמצעי ריפוי פשוט ונגיש ביותר - צחוק. האמרה הישנה, ​​"צחוק היא התרופה הטובה ביותר", לקחה על בסיס פיזיולוגי. 
בשנת 1976 פרסם נורמן קאזינס את האוטוביוגרפיה שלו, אנטומיה של מחלה (מנקודת מבטו של המטופל), שהתפוצצה ממש. בהתבסס על ניסיונו שלו, המחבר הראה שמצב רגשי חיובי יכול לרפא אפילו מחלה קשה.