В колонках играет - энигма

 

מבוא בתולדות הלבוש - מאה ה-20

 

רקע היסטורי

המאה ה-20 עומדת בסימן של התפתחות טכנולוגית עצומה ופתוח אמצעי התקשורת המשפיעים על התפתחות הלבוש. שתי מלחמות העולם, גם הן ארעו במאה זו והטביעו חותמן על התפתחות האופנה וכן ניכרת השפעה גדולה מצד תנועת הסופרזיסטיות שקמה במאה זו, שלחמה למען מתן שוויון זכויות לאשה.

 

 

פרוט

כיצד משפיעה התפתחות התכנולוגיה ופתוח אמצעי התקשורת על האופנה?

שכלול המכונות בבתי החרושת גורמים לייצור המוני, מוזילים את המחירים והופכים את האופנה לנחלת הכלל. האופנה העילית אינה יכולה להתחרות בביתי החרושת. עתה יש לענות על טעם ההמון ולא על טעם של שכבה מסויימת אחת (דמוקרטיה בלבוש). שכלול המכונות מביא גם לייצור בדיםחדשים הדורשים אריגה מיוחדת, כגון: טוויד, דיאגונל, פפיטה, פרוטה, ג'רסי וכו'. כן מתפתחת שיטת הדפסה על הבדים. מופיעים גם חקויי בדים כגון: משי מלאכותי, אך במהרה תופסים את מקומם, הבדים הסינטטים החדשים, כגון ניילון, פרלון, אורלון, דקרון, טרילון וכו'. הנוחים מאוד לשימוש ומתאימים לרוח התקופה (כבס ולבש).

פתוח אמצעי התקשורת (רדיו, טלוויזיה, קולנוע, עיתונים וכו') מביא לכך שהאופנה תופץ במהירות בכל קצוות התבל. גם פתוח אמצעי התחבורה (אניות, מטוסים, מכוניות וכו') מוסיפים להפצת האופנה במהירות וכל אלה יחד עם מהירות הייצור, גורמים לכך שהאופנה תשתנה במחזורים תכופים. פתוח אמצעי התקשורת, מביא גם לכך שכוכבי קולנוע וטלוויזיה המופיעים על המשך ישפיעו על האופנה (דוגמאות בולטות הינם: תסרוקת "קליאופטרה", "סגנון המלחים" בהשפעת הסרט – " מוות בוונציה" ועוד)
פתוח אמצעי התחבורה משפיע בכוון נוסף: הופעת המכוניות, האוטובוסים והאופניים מצריכים תלבושות נוחות וקלות (קשה להכנס לאוטובוס עם קרינולינה או לרכב על אופניים בשמלה ארוכה).

הלבוש נעשה נוח ופשוט, מידות הבד הולכות וקטנות. גם משקל הבד נעשה קל יותר.

אפילו מיזוג אוויר בבתים ובבנינים צבורים משפיע על האופנה. בהעלותו את הדרישה לבשים דקים המתאימים לכל מטרה ולאו דווקא רק לעונה מסויימת (שכן אפילו בחורף הקר ביותר, אין צורך בלבוש חם בתוך הבית).

כיצד השפעו מלחמות העולם ותנועת הסופרזיסטיות על הלבוש – זאת בפרוט לפי התקופות.

 

הלבוש מתחילת המאה ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914-1900)

בתחילת המאה הלבוש עדיין היה מסורבל ולא נוח, ומהווה המשך לאופנת סוף המאה ה- 19. השמלה בעלת בד רב וארוכה מאוד (מטאטאה את הרצפה) דבר המקשה על התנועה ודורש מהאשה להרים את העודף בידה. השמלה הדוקה עד לברכיים ורק משם מתרחבת. המחוך לוחץ על הבטן באופן מסוכן ומבליט את החזה ואת והאחוריים. (לאשה צורת S), אפילו שמלות הטניס הראשונות ארוכות והדוקות לגוף. גם הכובעים ענקיים ומסורבלים ונחבשים על תסרוקות גבוהות ונפוחות.
הדיקתו המסוכנת של הבגד גרמו לכך שהרופאים התעוררו לנהל תעמולה נגד לבישת המחוך הצר וכך הגיעו להכרזה על אופנה "הרפורמה" הגורסת שמלות רפויות ללא מחוך, אך אופנה זו שלא יצאה מידי אנשי מקצוע (מתכנני האופנה) לא נתקבלה, שכן האווירה הכללית לא סייעה לקליטתה. שוב הוכח שאין לצוות על האופנה באופן מלאכותי, בניגוד לרוח הזמן.

אחרי 1908 מופיעות שרוולי הקימונו ומכאן ואילך יהיו נפוצים מאוד עד 1915.

 

 

ב- 1909 משתנה צלליה ה- Sומתחילה צללית הפרינצס והאמפיר. קו היירכיים הונמך, שובל השמלה מתארך.

מ- 1910 החלק התחתון של השמלה (החצאית)הוא החלק החשוב ביותר ועליו מושם הדגש. הנטיה היא להעלות את קו המותן ולהוריד את גובה הירכיים, תוך כדי הרחבתם והדגשתם. אפילו בבגדי הרחצה, בחלוקים ובמעילים רואים קו זה. למטה החצאית נעשית צרה מאוד ולפעמים מתווסף לה שובל ארוך וצר.

בחלק העליון של השמלה חביבת דוגמת ה- V(גם מאחור). נפוצים מחשופי ה- Vאו שמתקבלת צורת ה- Vע"י הצלבה של הבד (חלק אחד עולה על השני בהצלבה). כן מלווה החלק העליון לעתים קרובות בבולרו.

ב- 1911 עושה החצאית את הצד הראשון לקראת עזיבת הרצפה ומאז ועד היום חלים שינויים באורכה.

 

 

אופנת האישה במלחמת העולם הראשונה (1918-1914)

מלחמה, ובמיוחד אם זו מלחמה בקנה מידה עולמי הנמשכת זמן רב, משנה את האופנה באופן דרסטי. הכיוון הוא יתר פשטות, נוחות וחסכון בלבוש. השפעת מדי החיילים ניכרת בסגנון לבוש האשה. האשה בתקופה זו לובשת חליפה בבגדי היום יום. החצאית מתקצרת (עד אמצע השוקיים) ומתרחבת. בז'קטמופיעים כפתורים בהשפעת מדי החיילים וצווארונים סגורים וגבוהים. תלבושת זו לא הגיעה לכלל התפתחות בגלל מעוט האמצעים וגם התאמת הצבעים היתה מוגבלת. בתלבושת זו אפשר היה להתאים שני צבעים בלבד.

ב- 1915 החצאית הרחבה והקצרה מקבלת תוספת בשוליים של בד בצבע מנוגד. אהודות גם חצאיות רחבות בעלות כמה שכבות. חצאיות רחבות אלה נלבשו על תחתוניות רחבות.

בהשפעת המלחמה מופיעים גם ז'קטים רוסיים עם קשוטי פרווה וצצוארונים גבוהים.

 

האופנה בין 1924-1918

אחרי המלחמה בולטת הנטייה לחזור ללבוש נשי יותר. השמלה מתארכת מעט ונעשית צרה שוב לקראת הקצה. לעתי קרובות חסרה השמלה אורך אחיד ומסתיימת במין שובל. קו המותניים יורד ומופיעים שוב מחשופי ה- Vוכן הרבה מחשופים מרובעים.

 

 

1928-1924 – אופנת "המראה השטוח"

בעקבות המערכת של הנשים על "שיוויון זכויות אזרחיות ומדיניות " (תנועת הסופרז'סטיות). נתעוררה גם שיפתן להשתוות לגבר בכל גם בלבושן ובתסרוקן. בין 1928-1924 שולטת אופנת "המראה השטוח" ותסרוקות  "א-לה-גרסון" (כשל נער). באופנה זו הבגדים רפויים ואינם מדגישים כלל את צורתו הנשית של הגוף. אין הבלטה לא שם החזה, לא של המותניים ולא של היירכיים. אורך החצאית הוא רק עד לברכיים (מבטא את שחרור האשה) ולעתים קרובות היא מקופללת. בגובה הירכיים יש חגורה. האשה נראת ארוכה ודקה באופנה זו. גם בערב קיימת אותה צללית אלא שבלבוש הערב מופיעים מחשופים עמוקים מאוד וכתפיות דקיקות לשמלה. אופנה זו נקראת גם באופנה ה"צ'רלסטון" שכן שלטה בתקופה שבה שלט מקצב הצ'רלסטון במוסיקה.
בהשפעת תנועת הסופרזיסטיות משתחררת האשה ומופעים בגדי הספורט והרחצה הראשונים המתפתחים בהדרגה ונעשים יותר ויותר נוחים ובגדי הים – יותר ויותר חשופים.

 

 

 

1939-1928

אחרי 1928 שוב יש נטיה לחזור לקווים הנשיים והטבעיים. קו המותניים חוזר למקומו הטבעי והאופנה נעשית שקטה. שוב נראו שמלות פרינצס לא רחבות, שמלות ערב הדוקות מאוד וכן מופיע אופנת ה"פיש סילואט" (צללית הדג) הנעשית נפוצה מאוד בבגדי הערב. אופנה זו מדגישה מאוד את חטוב הגוף. השמלה הדוקה מאוד וארוכה מאוד ומסתיימת לעתים קרוובת בשובל ארוך. בגב מחשופי ענק. אהבו מאוד להדגיש את הגב בשמלות הערב אם ע"י מחשופים, ואם ע"י קשוט. הלבוש ביום הוא ספורטיבי אך נשי (הבלטות חטוב הגוף הטבעי) בכתפיים יש הדגשה.

בתקופה זו מופיע גם סגנון ה"בטרפליי" (הפרפר) כלומר: שלמות רומנטויות בעלות שרוולים מפרחיות (וולאנים) ככנפיים של פרפר.

  

 

ממלחמת עולם השניה (1947-1939)

לפני פרוץ המלחמה (ב- 38) יש נטיה לרומנטיקה בלבוש הנשי. הרוב לא האמינו שתפרוץ מלחמה, כך שניסו אפילו להכניס את הקרינולינה לבגדי הערב. בבגדי היום יש נטיה הפוכה (ללבוש פשוט, נוח וספורטיבי). הצללית בתקופה זו מאוד מגוונת אולם המשותף לכולם הוא ההדיקות במותניים והתקשרוצ החצאית. האופנאים המליצו על מחוכים ויתכן ואם לא היתה פורצת מלחמה היו חוזרות הנשים בשנות ה- 40 לעינויי המחוכים של תחילת המאה. באביב 1940 עדיין לא שיער אף אחד כי העולם נכנס למלחמת עולם שניה, ובתי האופנה הציגו את הקולקציות הרגילות שלהם

 

ב- 1941 המצב כבר שונה לחלוטין. נשים מכל השכוות נאלצות כבר ללבוש את בגדי השנה שחלפה ולא דברים חדשים. רק פה ושם היו מעט נספחים חדשים לבגד. ההבדל בין המעמדות נעלם בלבוש . מחזור גדול הורגש בגרבי ניילון והם נחשבו עתה לדבר מותרות.

כיצד התלבשה האשה בזמן המלחמה?

הנשים לובשות בחליפות המקבלות השראה ממדי צבא. החצאית מתקצרת עד גובה הברך. הז'קט מכסה את הירכיים, כפתור כפול או שורה אחת של כפתורים מלפנים. צווארון ספורטיבי וכתפיים מרופדות ע"י כריות. נעשות שכיחות נעליים בעלות סוליות שעם כפולות.

הנשים בעיר גזזו את שיערן, שכן הדבר נוח יותר בעבודה בבית החרושת, בעוד שנשים בעיר יכלו להרשות לעצמן שיער ארוך אותו הרימו למעלה.

 

האופנה 1947-1957

ב- 1947 מופיעה אופנת ה"ניו לוק" (המראה החדש) המבטאת את הרצון לחזור לצורה נשית ונורמלית שלא היתה קיימת מהמלחמה. מראה זה הביא עמו שמלות הגזורות בפעמון עשיר מאוד וערוכות עד הקרסול. שרוול קימונו (המחזיר את הכתף לצורתו הנורמלית והרכה) וצווארון אמריקאי הגזור יחד עם החולצה, עולה ומתקפל. המותן במקום הטבעי והמהודקת. צללית זו מופיעה גם בבגדי היום יום וגם בבגדי הערב, אלא שבבגדי הערב יש מחשופים גדולים ובדים יקרים יותר.

אופנה זו היתה מהפכנית וחדשה, לא רק מבחינת הכוון בלבוש, אלא גם מבחינת גישת השלטונות. זו היתה הפעם הראשונה בזמן החדש שהשלטונות נסו למנוע מהנשים ללבוש בגדים אלה. ה גורמים היו כלכליים. הממשלות נסו למנוע את הבזבוז הרב בתקופה זו שלאחר המלחמה (שכן האופנה דרשה בד), אך הן לא הצליחו. עד 1957 חלו רק מעט שינויים בתלבושת. החצאית מתקצרת, נעשית צרה או רחבה יותר אך הקו הכללי נשאר.

 

 

האופנה מ- 1957

אופנת הניו לוק בטאה את רצונה של האשה לחזור ולהיות נשית, להיות "ליידי", אולם אופנה זו לא נשארה הרבה זמן, שכן האשה לא רצתה באמת ללכת אחורנית שכן לא היתה מוכנה לוותר על האימנסיפציה. הסמל לאימנסיפציה זו (שחרור האשה) היה קצור החצאית, דבר שסימל גם את שחרורה וגם את רעננות הנעורים.ובאמת אחרי 10 שנים חזרו לנטיה ששלטה בשנות ה- 20, הנטיה לטשטש את הקווים הנשיים של הגוף. הופיעה אופנת שמלות ה"שק" והטרפז, אורך החצאית עולה שוב עד לגובה הברכיים. כן מופיעה סגנון קווי האמפיר המגביה את קו המותן. בשנות ה- 60 אנו מגיעים לעידן חדש בשטח האופנה. האימנסיפציה של האשה הולכת ומתחזקת. מראה הגבר ואשה נעשה דומה יותר ויותר. חליפות המכנסיים נעשות נפוצות יותר ויותר. שחרור האשה מטבטא גם בקיצור החצאית. מופיעה אופנת המיני ההולך ומתקצר ונוחל הצלחה מסחררת שכן הוא מבטא יותר מכל את רוח התקופה שבה נותן הדור הצעיר את הטון. הדגש בתקופה זו הוא על מיניות האשה, כשבכל פעם מודגש אזור אחר. פעם מודגש החזה (המראה שקוף למשל), פעם הרגליים, פעם הגב וכו'.. נטיות אלו ממשיכות עד עמם היום הזה.

 

 

שנות 60:

 

שנות 70:

 

שנות 80:

נכתב וערוך ע"י מינה בוגודלני - כל הזכויות שמורות

www.mammina.net