עטור מצחך
עטור מצחך זהב שחור
(אינני זוכר אם כתבו כך בשיר'
מצחך מתחרז עם עיניים ואור,
(אינני זוכר אם חרזו כך בשיר'
אך למי שתהיי
חייו מלאי שיר.
חלוקך הורוד צמרירי ורך.
את בו מתעטפת תמיד לעת ליל.
לא הייתי רוצה להיות לך אח,
לא נזיר מתפלל לדמותו של מלאך
ורואה חלומות עגומים של קדושה
ולמולו את אישה...
את אוהבת להיות
עצובה ושותקת
להקשיב לסיפור על קרוב על רחוק
ואני, שלא פעם אביט בך בשקט
אין קול ודברים
שוכח הכל על אודות אחרים.
שוכנת נפשי בין כתלי ביתך
ושבויה בין כתלייך
ממני נפרדת
עת אני בגופי נפרד ממך.
פרוש חלומי כמרבד לרגליך
צעדי אהובה על פרחיו פסיעותיך
לבשי חלוקך הורוד לעת ליל
עוד מעט ואבוא אליך.
עטור מצחך זהב שחור
יקרב אל שפתי כחרוז אל שיר
אז אלחש באזניך עד בוקר עד אור
כשיכור...
עטור מצחך זהב שחור.
מפליאה ומאיירת חיי בכל עת
מנשימה את נשמתי
משמיעה את הגיגיי
יש בי אהבה בלי די,
יש בי אהבה בלי די
ימים כלילות רק רוצה לא להיות
למתנה, המתנה המותנית באהבה
נשמה חשוכה
תן לי אותך ולא רק אם
תן אהבה בלי תנים בלי תנאים
So far, you see the sky
You cry, you don't know why
It's joy, it's happiness
The rainbow makes you feel high
So far, you see the sky
אולי אלבש גלימה זוהרת
אגדיל עקביי ארחיב מימדי
גם זה לא ישמיע אותי ודאי
ואם אקפוץ לגובה מעבר לאופק
אולי גם זה לא יזיז להם את הדופק
מה עוד אעשה, כדי לעלות
הדרך שלי, לעבוד, לעבוד,
לאבד לאיבוד,
כל שביקשתי לתת הלך לאיבוד
האם אתרסק ואתפזר להנחות
או כך ביקום ממשיך להיות
ודרך ארוכה מתישה וקסומה
ולאן?
אינני מקבלת אותה
אולי חשבתי קצת יותר מדי,
עלי לעשות דרכי
שכחתי קמעה
אני סתם סתם
מהלכת על פני האדמה
לא חזקה בעוצמה
מתבזבזת על עוד קפה בבוקר
או ללכת לסרט
הבריחה מאהבה עצמית גורלית,
כל שאבקש לקבל התפזר באוויר
המביא לא מביא לנשמה זה..
so far...
ימים כלילות רק רוצה לא להיות
למתנה, המתנה המותנית באהבה
נשמה חשוכה
תן לי אותך ולא רק אם
תן אהבה בלי תנים בלי תנאים